×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור אורח חיים שע״בטור
;?!
אָ
(א)  חצר שפתוחה לחצר אחרת יכולין לטלטל מזה לזה כלים ששבתו בתוכן דגגין וחצרות וקרפיפות כולן רשות אחת הן ומותר לטלטל מזה לזה אפילו הן של בעלים הרבה ולא עירבו יחד מותר לטלטל מחצר לחצר אחרת או מחצר לגג או לראש הכותל שביניהם ומגג לגג אחר הסמוך לו אפילו הוא גבוה ממנו הרבה ומהגג לקרפף או למבוי שמתוקן בלחי או קורה אף על פי שלא עירבו בו ואפילו עירבו בני החצר לעצמן דשכיחי מאני דבתים בחצר אפ״ה מותר לטלטל כלי חצר לחצר אחרת ולא חיישינן שמא יטלטל גם כלי הבית וכלים ששבתו בבית אסור לטלטלן מחצר לחצר או לאחד מאלו. (ב)  הא דחצר וקרפף רשות אחת הן דוקא כשאין בקרפף יותר מסאתים או יותר על סאתים והוקף לדירה אבל לא הוקף לדירה אסור לטלטל ממנו לחצר שהרי כרמלית הוא ומקרפף לקרפף עד סאתים יכול לטלטל בכולהו מזה לזה יותר מכאן יכול לטלטל שתי אמות בזה ושתי אמות בזה. (ג)  שתי חצירות שרוצין לערב יחד להתיר אף כלי הבתים אין צריכין עירוב אחר אלא העירוב שעשו כבר להתיר אחד מבני החצר מוליכו בשביל כולם ונותנו באחד מבתי החצר השנייה וכולם מותרין ואם ירצה יוליך שם אפילו פת משלו וכולן מותרין והוא שעירבו בני החצר השנייה לעצמן ואין בני החצר השנייה ג״כ צריכין פת אחר אלא העירוב שעשו כבר מתירן. (ד)  ואין ב׳ חצירות יכולין לערב יחד אא״כ יהא פתח ביניהן או חלון שיהא בו ד׳ על ד׳ טפחים ואפילו אין ממנו אלא משהו בתוך י׳ טפחים הקרובים לארץ וכשיש ביניהן פתח או חלון רצו מערבין כל אחד לבדו רצו מערבין יחד. (ה)  וארובה שבין עלייה לבית רצו מערבין ביחד אפילו היא למעלה מי׳ ואפילו אין שם סולם לעלות בו. (ו)  היה בין החצירות כותל גבוה עשרה טפחים או שהיה קרקעיתו של אחד גבוה מחבירו ה׳ ועושה עליו מחיצה ה׳ להשלימו לי׳ אין יכולין לערב יחד היה כותל לשניהם גבוה י׳ ובראשו פירות בני ב׳ החצירות יכולין לעלות עליו ולהעלות עליו מפירות החצר להורידם ממנו לחצר אחרת ולהוריד מה שעליו לחצר בין אם הוא רחב ד׳ או אינו רחב ד׳ אבל אינן יכולין להעלות מפירות הבית עליו ולא להוריד ממנו להכניסן לבית אפילו אין בו רוחב ד׳ וכ״ש שלא יחליפו פירות בית זה לבית אחר דרך הכתלים היה לאחד מהחצירות כותל גבוה י׳ ולשני אינו גבוה י׳ כגון שקרקעיתו של אחד גבוה משל חבירו אין יכולין לערב יחד כדפרישית ועיקר תשמיש הכותל נותנין אותו למי שאינו גבוה לו י׳ שאותו מותר להשתמש עליו אף בכלי הבית והשני אסור. (ז)  נפרץ הכותל עד י׳ אמות חשיב כפתח נפרץ ביתר מעשר חשיב כחד חצר וצריכין לערב יחד. (ח)  העמיד אצל הכותל סולם רחב ד׳ וכן כנגדו בחצר השני אפילו אין הסולמות זה כנגד זה אם אין ביניהן ג׳ חשיבי כפתח היו מופלגין זה מכנגד זה ג׳ אם הכותל רחב ד׳ עדיין חשובין כפתח שיכול לעלות בסולם זה ולילך על הכותל עד הסולם ולירד אין בו רחב ד׳ לא חשיבי כפתח עקר חוליא מראש הכותל למעטו מגובה י׳ אם יש בה משך ד׳ מהני בין לענין לעשותו כפתח לערב יחד בין לענין שיכול להשתמש בכל הכותל אין בו ד׳ אינו חשוב כפתח לא לערב יחד ולא להשתמש בכל הכותל אלא כנגד המקום שנתמעט יכול להשתמש. (ט) בנה אצטבא למטה אצל הכותל למעטו מגובה י׳ אם יש בה ד׳ אורך במשך הכותל ובולטת ד׳ מועיל להשתמש בכל הכותל אבל אינו חשוב כפתח לערב יחד עד שיגיע לראש הכותל אין בה ארבעה על ארבעה אינו מועיל אפילו להתיר להשתמש כנגדו. (י)  אפילו כפה אצלו ספל שיש בו ד׳ על ד׳ וגבוה כל שהוא ומיעט בו גובהו מי׳ מותר להשתמש (אפילו שלא) כנגד המיעוט ובלבד שיחברנו בטיט. (יא)  בנה אצטבא ע״ג אצטבא אם יש בתחתונה ארבעה על ארבעה או אין בה ד׳ על ד׳ ויש בעליונה ד׳ על ד׳ ואין בין זו לזו ג׳ טפחים ממעט להתיר להשתמש עליו אבל לא מהני למיהוי פתח לערב יחד ואם אין הכותל גבוה אלא י׳ וזוקף סולם גבוה ז׳ ומשהו במשך ד׳ אצל הכותל מתירו בין להשתמש עליו בין לערב יחד כיון שלא נשאר ג׳ עד ראש הכותל ודוקא שיש בסולם ד׳ שליבות אז מותר לשמש עליו אבל אם אין בו ד׳ שליבות אינו מתיר. (יב)  זיז היוצא מן הכותל ויש בו ד׳ על ד׳ והניח עליו סולם כל שהוא מועיל להתיר לו תשמיש הכותל והוא שלא תהא שליבה התחתונה גבוה מן הארץ ג׳ ולא יהא בין שליבה לשליבה ג׳ והוא שיניח הסולם על גבי הזיז אבל סמכו אצלו לא וכל זמן שאין גובה הכותל כ׳ טפחים די בזיז אחד שמניחו באמצע שהרי אין גבוה י׳ עד הזיז ולא גבוה י׳ ממנו עד הראש הכותל ואם הוא גבוה כ׳ צריך ב׳ זיזין אחד למטה מי׳ התחתונים ואחד למעלה ממנו למטה מי׳ העליונים שאם היה הזיז גבוה י׳ לא סגי ליה בסולם כל שהוא והוא שלא יהו הזיזין זה כנגד זה שראוי להטות סולם מזה לזה. (יג)  העמיד ב׳ סולמות זה בצד זה ולא היה בשניהם משך ארבע והרחיקם זה מזה כדי שיהא בשניהם ד׳ ומילא האויר שביניהם בקש אינו מועיל לא להתירו לשמש עליו ולא לערב יחד שמקום מעמד הרגלים הוא באמצע הסולם ואין ראוי לעלות בקש העמיד הסולם באמצע והקש מן הצד מהני בין להתירו לשמש עליו בין לערב יחד. (יד)  אין הסולם רחב ד׳ וחקק אצלו בכותל להשלימו לארבע א״צ לחוק בכל גובה הכותל ודי לו שיחוק בגובהו עשרה להשלימו לד׳ לא העמיד סולם כלל אלא חקק בכותל כמין שליבה של סולם לעלות בו צריך שיחוק בכל גובה הכותל ומועיל בין להתיר תשמיש בין לערב יחד. (טו)  עשה מאילן מחובר סולם אינו מועיל מפני שאסור לעלות בו בשבת ואם הוא אשירה יבשה שאין בו משום איסור שבות מועיל אף על פי שיש בו איסור עבודה זרה והרמב״ם ז״ל כתב שאילן מועיל ואשרה אינו מועיל וא״א הרא״ש ז״ל לא כתב כן. (טז)  היה בין חצירות חריץ עמוק י׳ ורחב ד׳ אין יכולין לערב יחד אפילו מלא אותו תבן וקש כל זמן שלא בטלו ואם הוא מלא עפר וצרורות אפילו סתמא שלא בטלו חשוב כמלא וצריכין לערב יחד. (יז)  נתן עליו נסר כמין גשר משפת החריץ אצל שפתו אם הוא רחב ד׳ חשיב כפתח פחות מכאן לא חשיב פתח נתן הנסר לאורך החריץ במשך ד׳ אפילו אין בו אלא כל שהוא חשוב כפתח שהרי אין בחריץ במשך ד׳ שהוא שיעור פתח רוחב ד׳ טפחים. (יח)  ואם החריץ לאחד עמוק י׳ ולשני אינו עמוק עשרה דינו ככותל שנותנין אותו למי שאינו עמוק י׳ ואם הוא לשניהם שוין דין שניהם שוין בו. (יט)  ואם יש ביניהן גדיש של תבן גבוה י׳ כל אחד מערב לעצמו נתמעט בחול מגובה י׳ צריכין לערב ביחד ובעוד שלא נתמעט אסור לשום אחד מהן ליתן מן התבן לתוך קופתו בשבת להאכיל לבהמתו ואפילו להעמידנה שם כדי שתאכל אסור אבל יכול לעמוד בפניה כדי שלא יהא לה דרך לנטות אלא לשם. וא״א הרא״ש ז״ל כתב דאפילו בחול אסור ליתן ממנו לקופתה ולהעמידה שם בידים ודוקא גדיש שבין שתי חצירות אבל גדיש שבין שני בתים מותר להאכיל בהמתו ממנו בידים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) חצר שפתוחה לחצר אחרת וכו׳ משנה (פט:) ר״פ כל גגות העיר רשות אחת ובלבד שלא יהא גג גבוה מי׳ או נמוך מי׳ דר״מ וחכ״א כל אחד ואחד רשות בפני עצמו רש״א אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית ובגמרא (עירובין צא.) אמר רב הלכה כר״ש והוא שלא עירבו בני החצירות כל א׳ לעצמה דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצר אבל עירבו לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ושמואל אמר בין עירבו בין שלא עירבו וכן אמר רבי יוחנן ומשמע דהלכה כרבי יוחנן לגבי רב וכ״ש השתא דאיכא שמואל בהדיה וכן פסקו הפוסקים ושלא כדברי בעל העיטור שכתב בהלכות מילה דהלכה כרב וכתב רש״י דטעמא דר״ש משום דכיון דגגות חצירות וקרפיפות כולם אין תשמישן מיוחד ותדיר רשות אחת הן מטלטלין מזה לזה אפילו מחצר של רבים לחצר של רבים בלא עירוב ולית ליה לר״ש עירובי חצירות אלא משום היתר כלי הבית ואיתא תו התם בגמרא (צב.) ומי אמר רבי יוחנן הכי דהלכה כר״ש ואפי׳ עירבו והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן כותל שבין שתי חצירות וכו׳ היו בראשו פירות אלו עולים מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטה מאי למטה לבתים ומ״ש רבינו חצר שפתוחה לחצר אחרת ל״ד פתוחה דאפילו אינה פתוחה לחצר אחרת נמי מותר לטלטל ממנה לחצר אחרת ע״י גג וקרפף שביניהם אלא אורחא דמילתא נקט דכשהוא פתוח מטלטלין מזו לזו: (ב) ומה שכתב או למבוי שמתוקן בלחי או קורה ברייתא שם בגמרא (צא:) שהיה ר״ש אומר כל זמן שהן של רבי׳ וכו׳ גג וחצר אכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי כולן רשות אחת הן: (ג) ומה שכתב והא דחצר וקרפף רשות אחת הן דוקא כשאין בקרפף יותר מסאתים וכו׳ כ״כ שם רש״י במשנה ובגמרא והכי אמרינן בהדיא בפרק עושין פסין (עירובין כב.) דלא שרי ר״ש אלא בקרפף בית סאתים וכ״כ הרמב״ם בפ״ג מהלכות עירובין וכ״כ סמ״ג ופשוט הוא ומ״ש ומקרפף לקרפף עד בית סאתים יכול לטלטל כ״כ רש״י בר״פ ר׳ אליעזר דמילה על הא דר״ש וז״ל קרפיפות אם של בית סאתים היא מטלטל בכולה ואם יותר ולא הוקף לדירה קרו ליה רשות אחת לגבי חבירו או לגבי חצר לטלטל ב׳ אמות בזה וב׳ אמות בזה להוציא ולהכניס מזה לזה עכ״ל: (ד) שתי חצירות שרוצין לערב יחד וכו׳ ברייתא בס״פ מי שהוציאוהו (עירובין מט.) ה׳ שגבו עירוב כשהן מוליכין עירובן למקום אחד אחד מוליך לכולן ופירש״י אחד מהן מוליך ע״י כולם בשביל כולם ואפילו נתן הוא לבדו פת אחת בשבילן הואיל והוא כבר עירב עם חבירו קונה לצורך כולן. ובפרק הדר (עירובין עג.) בעא מיניה אביי מרבה ה׳ שגבו את עירובן כשמוליכין עירובן למקום אחר עירוב אחד לכולם או צריכין עירוב לכל אחד ואחד א״ל עירוב אחד לכולן ופירש״י למקום אחר לחצר אחרת אביי לא שמיע ליה ההיא מתניתא דתניא לעיל ה׳ שגבו את עירובן א״נ שמיע ליה ומיבעיא ליה הלכתא מאי משום דאוקימנא לה בפלוגתא ומשמע בגמרא דה״ה אם חצר אחת דרים אב ובניו המקבלים פרס ממנו וכן הרב ותלמידיו המקבלים פרס ממנו דקי״ל דכל שאין דיורין אחרים בחצר אינם צריכין לערב כמ״ש בסימן ש״ע אם באים לערב בחצר הסמוכה להם אחד מוליך לכולן: (ה) ואין שני חצירות יכולין לערב יחד אא״כ יהא פתח ביניהם או חלון שיש בו ד׳ על ד׳ טפחים וכו׳ משנה ריש פרק חלון (עירובין עו.): (ו) ומה שכתב ואפי׳ אין ממנו אלא משהו בתוך עשרה וכולי ברייתא שם ודייקינן נמי ממתני׳ הכי: (ז) ומה שכתב וכשיש ביניהם פתח או חלון וכו׳ גם זה באותה משנה: (ח) ומה שכתב וארובה שבין בית לעליה וכו׳ שם א״ר נחמן ל״ש אלא חלון שבין שתי חצירות אבל חלון שבין שני בתים אפילו למעלה מי׳ נמי אם רצו מערבין אחד מ״ט דביתא כמאן דמליא דמי כלומר והוי כמאן דלא גבוה י׳ ואמרינן בגמרא דאע״ג דלא בעינן שיהא גבוה י׳ מ״מ בעינן שיהא ד׳ על ד׳ וגרסינן תו בגמרא בעי מיניה רבי אבא מר״נ לול הפתוח מבית לעלייה צריך סולם קבוע להתירו או לא כי אמרינן ביתא כמאן דמלי דמי ה״מ מן הצד אבל באמצע לא או דילמא ל״ש א״ל א״צ ואסיקנא דאפילו סולם עראי א״צ ורבינו כתב דין ארובה שבין עלייה לבית ומכ״ש נלמוד לחלון שבכותל בין ב׳ בתים. ותו בגמרא א״ר יוחנן חלון עגול צריך שיהא בהיקפו כ״ד טפחים וב׳ טפחים ומשהו מהם בתוך י׳ שאם ירבענו נמצא משהו מהם בתוך י׳ והעלו דבשיבסר נכי חומשא סגיא וכתב הרב המגיד בפ״ג שחשבון זה אינו מדוקדק בכוון וכתב עוד הרב המגיד בפ״ג בשם הרשב״א דחלון שהיא ד׳ עשו לה שריגות בטלה וכן בירושלמי כיוצא בזה:
כתוב בשבלי הלקט השיב ה״ר אביגדור חלון שמערבין ע״י בעינן דניהוי ד׳ על ד׳ מרובעים בציר מהכי אע״ג דנפיש אורכיה טפי משיעוריה אינו משלים דלא חשיב פתחא אפילו לרבנן דפליגי עליה דרשב״ג בר״פ חלון דהא לא חזי להכנים ולהוציא מתוך שהוא צר וכמאן דליתיה דמי ואין מערבין אחד וכתב עוד דהיכא דעירוב משוי לתרווייהו כחד ע״י חלון שהוא ארבע על ד׳ או ע״י לול שבין בית לעלייה פשיטא דמותר לטלטל מזה לזה דרך פתחים קטנים וכתב עוד ב׳ חצירות ובית אחד ביניהם והבית פתוח לשתי החצירות והבית עירב עם שתיהם אבל החצירות לא עירבו שתיהם זה עם זה פשיטא שאין לטלטל מחצר לחצר ע״י בית האמצעי שביניהם:
(ט) היה בין החצירות כותל גבוה י׳ טפחים וכו׳ משנה שם: (י) ומה שכתב או שהיה קרקעיתו של אחד גבוה מחבירו ה׳ וכו׳ הוא על הכלל שהעלו בפ׳ כל גגות (עירובין צג:) גידוד ה׳ ומחיצה ה׳ מצטרפין וכמו שכתבתי בסימן שס״ב: (יא) היה כותל לשניהם גבוה י׳ ובראשו פירות וכו׳ משנה שם (עו:) כותל שבין ב׳ חצירות גבוה עשרה ורחב ארבעה מערבין ב׳ ואין מערבין אחד היו בראשו פירות אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטה וכתבו התוספות ובלבד שלא יורידו למטה דוקא לפי שאין פתח ביניהם שאין החצירות יכולין לערב יחד אבל אם יש פתח בכותל זה ועירבו מותר להוריד ולהביא מן הבתים לחצר ומן הבתים מעלין על הכותל. ובגמ׳ אין בו ד״א מאי אמר רב אויר ב׳ רשויות שולטות בו לא יזיז בו אפילו מלא נימא ורבי יוחנן אמר אלו מעלין מכאן ואוכלין ואלו מעלין מכאן ואוכלין תנן אלו עולין מכאן ואלו עולין מכאן ואוכלין עולין אין מעלין לא ה״ק יש בו ד׳ על ד׳ עולין אין מעלין לא אין בו ד׳ מעלין נמי ואזדא ר״י לטעמיה דכי אתא רב דימי א״ר יוחנן מקום שאין בו ד׳ על ד׳ מותר לבני ר״ה ולבני רה״י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ופירש״י מעלין. מחצירן לראשו וה״ה דמורידין דמקום פטור היא ובטל לכאן ולכאן אבל התוס׳ פירשו אלו מעלין מן הבית דמן החצר אפילו ברחב ד׳ שרי דכר״ש מוקי לה רבי יוחנן בריש כל גגות והרי״ף והרא״ש כתבו הא דקתני ובלבד שלא יורידו למטה אוקימנא בפרק כל גגות למטה לבתים אבל לחצירות מורידין דקי״ל כר״ש דאמר גגות חצירות וקרפיפות רשות אחת הן וא״כ רישא דקתני עולין אין מעלין לא מבית לכותל קאמר וטעמא משום דרוחב ד׳ אבל אם אין בו ד׳ מעלין מבית לכותל לר״י דאמר אין בו ד׳ אלו מעלין מכאן לר״ש דקי״ל כוותיה ולכן תמהני על רבינו שכתב אבל אין יכולין להעלות מפירות הבית וכו׳ אפילו אין בורוחב ד׳ והא ליתא אלא ברחב ד׳ דוקא אבל אם אינו רחב ד׳ מותר וצ״ע: (יב) ומה שכתב ובלבד שלא יחליפו כבר כתבתי בסימן שמ״ו דהיינו לדעת הרשב״א אבל לדעת הרי״ף והרמב״ם כל כה״ג מותר להחליף דהא רשויות דרבנן הם: (יג) היה לאחד מהחצירות גבוה י׳ כלומר הכותל שבין שתי חצירות היה גבוה י׳ לאחד מהחצירות שהיה קרקע שאצלו גבוה ה׳ ובנה עליו כותל גבוה ה׳ שנמצא לחצר אחד גבוה י׳ ולשני אינו גבוה אלא ה׳ אינן יכולין לערב יחד כדפרישית בסמוך: (יד) ומה שכתב ועיקר תשמיש הכותל נותנין אותו וכו׳ בפרק חלון (עירובין עז.) א״ר הונא אר״נ כותל שבין ב׳ חצירות צידו אחד גבוה י׳ טפחים וצידו אחד שוה לארץ נותנין אותו לזה ששוה לארץ משום דה״ל לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה ונותנין אותו לזה שתשמישו בנחת ופירש״י כל כמה דלא גבוה י׳ קרי ליה שוה לארץ נותנין אותו להעלות ולהוריד מעליו וחבירו אסור והרמב״ם בפ״ג התנה בזה שיהא הכותל רחב ד׳ וכתב ה״ה שאם אין ברחבו ד׳ מותר לשניהם להשתמש בו אפילו מן הבתים אע״פ שעירבו כל אחת לעצמה כן מבואר שם בגמ׳ שמקום שאינו רחב ד׳ הוא מקום פטור שרחב ד׳ על ד׳ ולא עירבו יחד זו שתשמישה בנחת מותר לו אפי׳ מן הבתי׳ כיון שעירב׳ לעצמה וזו שתשמישה קשה אסורה אף מן החצר וכשתשמיש שניהם שוים מותרים בו שניהם מן החצירות ואסורים מן הבתים אא״כ עירבו יחד עכ״ל: (טו) נפרץ הכותל עד י׳ אמות חשיב כפתח נפרץ ביתר מי׳ כו׳ משנה בפרק חלון.
וכתב ה״ר יהונתן נפרץ הכותל י׳ אמות ונשאר משהו מכאן ומשהו מכאן או מצד אחד לבדו ונשאר ד״ט רוחב בגובה י׳ מערבין ב׳ אם ירצו אלו לעצמן ואלו לעצמן ואין אוסרין זה ע״ז שהרי לא נפרצה במילואה ואותה פירצה אינה נחשבת אלא כפתח נפרץ יתר מי׳ אמות אע״פ שנשאר מן הכותל מכאן ומכאן כפלי כפלים ממה שנפל הכל חשיב כנפול ואין זה פתח אלא פירצה והוו כולהו כדיורי חצר אחד ואם עירב כל אחת לעצמה הוי כחולקין את עירובן ואוסרים אלו על אלו ע״כ ודברים ברורים הם:
(טז) העמיד אצל הכותל סולם רחב ד׳ וכו׳ לאו אנפרץ הכותל קאי אלא ארישא שכתב היה כותל לשניהם גבוה י׳ וכו׳ וקאמר השתא דסולמות חשיב כפתח והוא שיהיו על התנאים שכתב והדין מימרא דאביי בפ׳ חלון (עירובין עז:) וכתב הרב המגיד בפ״ג מהלכות עירובין ולא ראיתי בדברי רבינו זכר לרוחב סולם אבל הרשב״א כתב רחב ד׳ כלשון המימרא וכתב עוד באיזה סולם אמרו שיש בו ד׳ חווקין ואם היה סולם כבידה שזרועותיו ושליבותיו גסות וכבידות אע״פ שאין בו ד׳ חווקין ממעט לפי שכובדן קובעו ובסמוך יתבאר בדברי רבינו: (יז) עקר חוליא מראש הכותל וכו׳ בנה אצטבא אצל הכותל וכו׳ גם זה שם (עז:) בא למעטו אם יש במיעוטו ד׳ מותר להשתמש בכל הכותל ואם לאו אינו משתמש אלא כנגד המיעוט מה נפשך אי אהני מיעוטא בכוליה כותל לישתמש אי לא אהני מיעוטא אפי׳ כנגד המיעוט נמי לא אמר רבינא כגון שעקר חוליא מראשו ופירש״י אם יש במיעוט ד׳ אורך בצד משך הכותל הוי כפתח וכיון דממנו למעלה לא גבוה י׳ משתמש בכל הכותל שהרי תשמישו בנחת שעולה לו דרך פתחו: אי אהני מיעוטא למיהוי פתחא כוליה שרי: אמר רבינא לאו מלמטה עסקינן דהתם ודאי בציר מד׳ לא מהני למידי אלא כגון שעקר חוליא מראשו הלכך אי הוי מיעוטא ד׳ אורך הוי פתחא לכל הכותל בציר מהכי פתחא הוא דלא הוי אבל לאישתמושי ביה שרי דכיון דלא גבוה י׳ לא הוי רשותא וכתב הרא״ש כגון שעקר חוליא מראשו אבל אצטבא ואין במיעוטו ד׳ אפילו כנגד האצטבא אין משתמש שאין ראוי לעמוד על האצטבא להשתמש כיון דאין בו ד׳ אבל במקום עקירת החוליא עומד על הקרקע ומשתמש שם: (יח) ומה שכתב רבינו ובולטת ד׳ הוא מדברי הרא״ש שם גבי אצטבא ע״ג אצטבא ד׳ קכ״ה ודלא כדמשמע מפירש״י דלא בעי ד׳ עד ד׳: (יט) ומה שכתב אבל אינו חשו׳ כפתח וכו׳ הרא״ש שם גבי אצטבא על גבי אצטבא כתב כן בשם ר״מ ז״ל: (כ) ומה שכתב כפה אצלו ספסל וכו׳ גם זה שם (עז.) מימרא דר׳ יחיאל:
ומה שכתב ובלבד שיחברנו בטיט כלומר דבעי מרא וחצינא כדאמרינן בגמרא כי היכי דלא ניהוו דבר הניטל בשבת והרמב״ם כתב להא דרבי יחיאל בפ״ג לענין חריץ שבין ב׳ חצירות ולפום דינא אין הפרש בדבר שהרי החריץ והכותל שוים בדינים אלו כדמשמע בגמרא (עז:):
(כא) בנה אצטבא ע״ג אצטבא וכו׳ ג״ז בפרק חלון (עירובין עז:) אמר רב ביבי בר אביי בנה אצטבא ע״ג אצטבא אם יש באצטבא התחתונה ד׳ ממעט אי נמי אין בתחתונה ד׳ ויש בעליונה ד׳ ואין בין זה לזה ג׳ ממעט ופירש״י בנה אצטבא. של עץ ע״ג האצטבא סמוך לכותל ויש אויר מפסיק בין זו לזו שהיה לעליונה רגלים אם יש בתחתונה אורך ד׳ ובה נתמעט גובהו של כותל מי׳ ממעט דל עליונה מהכא א״נ אין בה ד׳ ויש בעליונה ד׳ ואין בין זה לזה ג׳ חשבינן ליה כחד אבל יש ביניהם ג׳ תרי נינהו ומיעוט באויר לא שמיה מיעוט וכתב הרא״ש דמשמע מדברי רש״י דלא בעי ד׳ על ד׳ וקשה דלקמן בשמעתין בעי שיגיע הסולם לראש הכותל ואין לומר דהתם מיירי שאין אורכו ד׳ אצל הכותל דהא בכל שמעתין משמע בסולם פריך שיהא אורכו ד׳ ונ״ל דהכא בעי ד׳ על ד׳ שאז ראוי לעמוד עליו ולעלות על הכותל ולהכי לא בעי׳ אלא שיתמעט הכותל מי׳ אבל לקמן מיירי שאינו רחב ד׳ על ד׳ ולהכי בעינן שיגיע הסולם בראש הכותל ור״מ תירץ דכל הני איירי לענין זה שאם עשה האחד בנין אצל הכותל ומיעטו מי׳ דה״ל תשמישו בנחת ונותנין אותו לו אבל פתח לא חשיב לערב אחד אפילו שכנגדו עשה כיוצא בו אם לא שיגיע הסולם בראש הכותל עכ״ל ואין כן דעת הרמב״ם בפ״ג אלא לענין מערבין אחד הוא וכתב ה״ה שם גבי חריץ שנראה מדבריו שכל מיעוט צריך שיהיה בפחות מג׳ לראש הכותל וכתב עוד הרב המגיד בפ״ג עוד שם סולם ששליבותיו פורחות אם יש בשליבה התחתונה ארבעה ממעט אין בשליבה התחתונה ד׳ ויש בשליבה העליונה ד׳ ואין בין זה לזה ג׳ ממעט ורבינו לא הזכיר ויש בעליונה ד׳ ואפשר שלא היה בגירסתו עכ״ל.
הרבינו הצריך ד׳ רוחב כתירוץ הרא״ש ולהיות כפתח הצריך שיגיע לראש הכותל כתירוץ ר״מ ולא ידעתי למה דכיון דבאיזה תירוץ מהם מתיישב למה ליה למנקט כחומרי שניהם:
(כב) ומה שכתב ואם אין הכותל גבוה אלא י׳ וכו׳ גם זה שם (עח.) א״ר יהודה אמר שמואל כותל י׳ צריך סולם יו״ד להתירו רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו ז׳ ומשהו ופסקו הפוסקים כרב הונא בריה דרב יהושע ובספרי רבינו יש ט״ס בזה וכן צריך להגיהו ואם אין הכותל גבוה אלא י׳ וזוקף סולם גבוה ז׳ ומשהו במשך ד׳ אצל הכותל מתירו בין להשתמש עליו בין לערב יחד כיון שלא נשאר ג׳ עד ראש הכותל וכן מצאתי בספר מוגה ומ״ש במשך ד׳ ולא הצריך שתהא רחבה ד׳ היא מפני מה שכתבתי בסמוך בשם הרא״ש דכיון שמגיע לראש הכותל או לפחות מג׳ סמוך לו לא בעינן שיהא רחב ד׳: (כג) ומה שכתב ודוקא שיש בסולם ד׳ שליבות וכו׳ שם סולם המצרי אינו ממעט והצורי ממעט ה״ד סולם המצרי אמרי דבי רבי ינאי כל שאין לו ד׳ חווקין ופירש״י סולם המצרי הואיל וקטן הוא ונוח ליטלו משם אינו ממעט. חווקין אישקאלוניש: (כד) זיז היוצא מן הכותל ויש בו ד׳ על ד׳ וכו׳ שם בפ׳ חלון (עז: ועח.) א״ר נחמן אמר רבה בר אבוה זיז היוצא מן הכותל ד׳ על ד׳ והניח עליו סולם כל שהוא מיעטו ולא אמרן אלא דאותביה עליה אבל אותביה בהדיה ארווחי ארווחיה ופירש״י והניח עליו סולם כל שהוא. אפי׳ אין בו ד׳ ומעמידו בקרקע וסמך ראשו בזיז הוי כחד מיעוטא והרי בעליון ד׳ וכגון שאין חווקי הסולם מרווחים ג׳: ולא אמרן אלא דאותביה עליה. סמך ראשו עליו כדפרישית אבל אותביה בהדיה וראשו נסמך לכותל ארווחי ארווחיה לזיז ולא הוי האי סולם מתחתיו דרגא לזיז ואין כאן מיעוט שהוא מובדל מן הקרקע הרבה:
ומה שכתב והוא שלא תהא התחתונה גבוה מן הארץ ולא יהא בין שליבה לשליבה שלשה למד כן ממאי דאמר התם רב נחמן אמר רבה בר אבוה גבי סולם ששליבותיו פורחות:
(כה) ומה שכתב וכל זמן שאין גובה הכותל ד׳ טפחים וכו׳ גם זה שם (עח.) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כותל י״ט צריך זיז אחד להתירו כותל ד׳ צריך ב׳ זיזים להתירו אמר רב חסדא והוא שהעמידן זה שלא כנגד זה. ופירש״י צריך זיז אחד להתירו. והזיז יוצא באמצעיתו שאינו גבוה י׳ לא ממנו ולמטה ולא ממנו ולמעלה: צריך ב׳ זיזים. אחד קודם י׳ התחתונים ואחד למעלה הימנו בתוך י׳ העליונים דאי הוה גבוה י׳ לא הוה סגי ליה בסולם כל שהו מידי דהוה אכותל זה שלא כנגד זה שיכול לקבוע סולם שני מזה לזה וכבר כתבתי בסמוך שדעת רבינו כדעת ר״מ שכתב הרא״ש דכל הני איירי לענין זה שאם עשה הא׳ בנין אצל הכותל ומיעטו מי׳ דה״ל תשמישו בנחת ונותנים אותו לו אבל פתח אחד לא חשיב לערב אחד אפילו כשכנגדו עשה כיוצא בו אם לא שיגיע הסולם בראש הכותל ואין כן דעת הרמב״ם בפ״ג מהלכות עירובין אלא דהני מימרי דרב נחמן לענין לערב אחד הם ודעתו דבמימרא דכותל גבוה י״ט וכו׳ אפילו בלא סולם מערבין אחד וכתב ה״ה שהוא ז״ל מפרש מימרא ראשונה שמצרכה סולם בשהזיז גבוה יותר מי׳ מן הקרקע לפיכך בלא סולם אין מיעוטו כלום אבל אם היה פחות מי׳ לקרקע פחות מי׳ לכותל א״צ סולם וזהו שלא הזכירו סולם במימרא השנית ע״כ ולפי פי׳ זה הא דצריך ששני הזיזים יהיו זה שלא כנגד זה הוא כדי שיוכל לעלות מזיז לחבירו שאם היו מכוונים זה למעלה מזה אינו יכול לעלות מאחד לחבירו ולרשב״א ז״ל שיטה אחרת בזה כתבה הרב המגיד בפ״ג מהלכות עירובין: (כו) העמיד ב׳ סולמות זה בצד זה וכו׳ העמיד סולם באמצע והקש מן הצדדים וכו׳ שם בפרק חלון (עירובין עח.) בעיא דאיפשטא ודברי רבינו הם כפי׳ רש״י ולהרמב״ם וה״ה פי׳ אחר באבעיות אלו בפ״ג: (כז) אין הסולם רחב ד׳ וחקק אצלו בכותל וכו׳ גם זה שם (עח:) חקק להשלים בכותל בכמה א״ל בי׳ א״ל חקק כולו בכותל בכמה א״ל מלא קומתו ומ״ש התם מסתלק ליה הכא לא מסתלק ליה ופירש״י חקק להשלים בכותל. סולם צר וחוקק בכותל מכאן ומכאן כנגד חווקי הסולם להשלים רוחבו בד׳ עד י׳ ישלימנו וכיון דאיכא בגובה י׳ ורוחב ד׳ הוי שיעור פתח ואע״ג דגבוה כותל טובא לית לן בה התם כי איכא סולם מגיע לראש הכותל נוח לעלות בו ומיהו לא חשיב למיהוי פתח בציר מרוחב ד׳ הלכך כי משוי ליה רוחב ד׳ בגובה י׳ פתחא הוי אבל הכא אין נוח לעלות כ״כ אבל הרמב״ם פ״ג מהלכות עירובין פירשה לענין אחר שכתב וז״ל נפרץ הכותל הגבוה שביניהם אם היתה הפירצה עד י׳ אמות מערבין ב׳ עירובין ואם רצו מערבין אחד מפני שהיא כפתח היתה יתר מי׳ מערבין עירוב אחד ואין מערבין ב׳ עירובין היתה הפירצה פחותה מי׳ ובא להשלימה ליתר מי׳ חוקק בכותל גבוה מי׳ טפחים ומערבין עירוב אחד ואם בא לפרוץ לכתחלה יתירה מי׳ בכל הכותל צריך להיות גובה הפירצה מלא קומתו וכבר יישב ה״ה הסיגיא לדעתו: (כח) עשה מאילן מחובר סולם וכו׳ ואם היא אשירה וכו׳ גם זה שם בדף הנזכר פלוגתא דאמוראי ונחלקו הרמב״ם והרא״ש בפסק ההלכה וכבר כתב הרב המגיד בפ״ג טעם לדברי הרמב״ם ודברי רבינו כהרא״ש: (כט) היה בין החצירות חריץ עמוק י׳ וכו׳ ג״ז משנה שם (עח:) ומ״ש בתבן וקש כ״ז שלא ביטלו ובעפר וצרורות אפילו סתמא הכי איתא התם בגמרא וכתוב בהג״א (קכה) ואם מילא פירות אפילו סתמא בטלי להו הואיל ודרכם לעשות מהם אוצר:
כתב ה״ר יהונתן אפילו לא נסתם מכל אותו חריץ אלא י׳ אמות לבד ונשאר חריץ מכאן ומכאן כפתח הוי ואם רצו מערבין אחד ואם רצו מערבין ב׳ אלא משום דלא שכיח למיהוי כענין זה לא הוזכר במשנה ע״כ ואיני יודע למה הצריך י׳ אמות גם למה כתב שלא הוזכר במשנה דכל כה״ג משמע דבד׳ טפחים סגי מכ״ש דנתן עליו נסר דסגי בד׳ טפחים:
(ל) נתן עליו נסר כמין גשר וכו׳ משנה שם: (לא) נתן הנסר לאורך החריץ וכו׳ גם זה שם (עח.) מימרא דרבא וסובר רבינו דבמשך ד׳ סגי וכן פירש״י שם: (לב) ואם החריץ לא׳ עמוק י׳ וכו׳ שם אמר רב שיזבי אמר רב נחמן חריץ שבין ב׳ חצירות צדו אחד עמוק י׳ וצדו אחד שוה לארץ נותנין אותו לזה ששוה לארץ ומ״ש ואם הוא לשניהם שוה וכו׳ פשוט הוא: (לג) ואם יש ביניהם גדיש של תבן וכו׳ משנה שם (עט.) מתבן שבין ב׳ חצירות וכו׳ וכתב רבינו נתמעט בחול משום דקתני צריכין לערב ביחד והא לא שייך בנתמעט בשבת: (לד) ובעוד שלא נתמעט אסור לשום אחד מהן ליתן מן התבן וכו׳ שם אמתני׳ דמתבן שבין ב׳ חצירות וכו׳ אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן א״ר הונא ובלבד שלא יתן לתוך קופתו ויאכל ולאוקומי שרי והאמר רב הונא מעמיד אדם ע״ג עשבים בשבת ואין מעמיד בהמתו ע״ג מוקצה דקאים לה באפה ואכלה ולא יתן לתוך קופתו תבן והתניא בית שבין ב׳ חצירות וכו׳ זה נותן לתוך קופתו וזה נותן לתוך קופתו אמרי בית כיון דאיכא מחיצות ותקרה כי מפחית מינכרא ליה מילתא הכא לא מינכרא ליה מילתא ופירש״י שלא יתן בידים לתוך קופתו דילמא שקיל טובא וממעיט ליה מי׳ וקא מטלטל בחצר האסור ומאכילין דקתני במתני׳ שהבהמה באה ואוכלת והתם לא חיישינן לדילמא ממעיט דבהמה קלי קלי אכלה ל״א לא יתן לתוך קופתו משום דמוקצה מאתמול למחיצה זו: דקאי׳ לה באפה. מתני׳ לאו דמוקים לה עלה בידים אלא קאים באפה שלא תלך במקום אחר ואיהי אזלא ואכלה. כיון דאיכא תקרה ניכר שגג הגדיש מתרחק מן התקרה ואי מפחית מי׳ רמי אנפשיה ופריש וללישנא דמוקצה נמי אינו אסור משו׳ מוקצה אלא מי׳ ולמטה דכל מי׳ ולמעל׳ לאו צורך מחיצה הוא והרא״ש הקשה עליו ופירש דאלו מאכילין מכאן וכו׳ בחול קאמר וקאמר רב הונא ובלבד שלא יתן לתוך קופתו בחול ודאי אי בעי לסלוקי כוליה בבת אחת מצי לסלקה ליה אבל לא יתן לתוך קופה ויאכיל מעט מעט דילמא ממעט ליה בע״ש סמוך לחשיכה ולאו אדעתיה וקא מטלטל בשבת בחצר האסורה ופריך ואוקומי בחול מי שרי וניחוש דילמא יתן לתוך קופתו ויאכילה כדאסרינן בשבת להעמיד בהמתו על גבי מוקצה כתוב בהגהות אשיר״י (דף קכ״ד) בשם א״ז דהני תרי שמעתתא דכותל וחריץ בחצר שלא עירבו אבל בחצר שעירבו תרווייהו שרי ופשוט הוא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144